מסוקים-“גודל מרחק”

מי ששולח לי הגשות צריך לדעת שני דברים. ראשית, אני מוצא את רוב הסלע הסטרילי מבוסס האלקטרוני. זה פשוט טעם אישי. בעיניי הז’אנר פגע בנקודת השיא שלו עם שירות הדואר, בעיקר בגלל המילים המבריקות של גיבארד. שנית, אם אתה שולח לי תקליטור קשה, אני סביר הרבה יותר להישאר עם ההגשה מאשר אם תשלח לי קובץ מיקוד. אני עושה זאת מתוך כבוד: אם טורחת ללחוץ על משהו, ובזבזת כסף ומאמץ על דמי משלוח, אני חושב שמגיע לך קצת יותר מהדואר האלקטרוני ההמוני שסתם את התיבה שלי כל יום.

מה שמביא אותי לבכורה של מסוקים, “גודל מרחק.”

מהר מאוד אני שומע שזה ברובו אלקטרוני, אז אני מתכונן להכות את הדילוג.

אבל זה תקליטור אמיתי, שתוכלו לקנות ב- CD Baby, אז אני נותן לו סיכוי. ואני אסיר תודה שעשיתי.

יש לזה תחושת רטרו -80 של בנים ג’וניור, אבל זה לא מסתמך על היותו הפניה. ללהקה יש צליל ומסר ייחודי משלה, וזה ברור מהגבון של “לצאת מהעיר” ומהמשחק האקוסטי המדהים ב”שאריות לחם “, שמזכיר את מיטב שירות הדואר. יש כאן רק כמה מנגינות שנשמעות כמו שכולם בז’אנר יכולים לעשות (כמו “איראן” משעממת וחוזרת על עצמה), כאשר מרבית האלבום הוא סריג מורכב של כלים חיים, דוגמאות, גיטרות אקוסטיות וחשמליות, ריפים ו פעימות אחוריות מצוברח.

וזה גם משתפר עם כל האזנה. אני בפעם השנייה שלי דרך זה ואוהב את זה יותר מבעבר. יש כאן הרבה שקל להחמיץ בהאזנה מזדמנת. ב”פנסים “, למשל, שנמצאים כרגע, יש את שנות ה -70 של המאה ה -70 שלא תפסתי את הפעם הראשונה. ובמעבר הראשון שלי, לא הערכתי את השריטות הקוליות ואת פעימות ה- X-Party, אבל הפעם, אני מבחין בשירה שרודף את הרקע, אורג לחזית ואז לגב. זה כאילו שאני עובר דרך קהל. דברים נהדרים.

שאריות לחם

כיסויי אלקטרוניקה בונוס!

שבב חם של גרייסלנד

גבהים כל כך נהדרים-רילו קיילי