Beauology 101: פעמים עניות עם צ’אק דיקסון

פרסום זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות כמו גם טורים

ביו סמית ‘בחסות החושך.

מאת אהוב סמית ‘

הוא אחד הסופרים הפוריים ביותר מזה 25 שנה. הוא יצר יחד את אחד מקומיקס DC כמו גם הנבלים הגדולים ביותר של באטמן, ביין. הוא כתב כל מה שההוביט לסימפסון. כעת הוא מבקש לשלוט בשדה בדיוני חדש, רומנים. כמו כן, הוא חבר זמן רב של קומיקס ווסטפילד. הוא…. צ’אק דיקסון!

“צ’אק דיקסון הוא אבא שלי”

צ’אק דיקסון קרא כמו גם לומד ספרי קומיקס מהרגע שגילה לקרוא. ספרי קומיקס כמו גם אומנות ההלחנה של ספרי קומיקס זה דבר שהקסם את צ’אק מהרגע בו ראה את המיזוג הייחודי של מילים כמו גם תמונות בפורמט של ארבעת הצבעים. כמו שוויין גרצקי נולד לשחק הוקי, צ’אק דיקסון נולד לכתוב.

“צ’אק דיקסון גרם לי לציין את זה.”

יהיה לך קשה לגלות סופר ששווה את קוד המקצועיות של צ’אק. מובן היטב במעגלי ההוצאה לאור שצ’אק דיקסון לא רק הופך את עבודתו בזמן, הוא בדרך כלל מסתובב בזה חודשים לפני הזמן. הדרישה שלו למהירות לא נעשית ללא מהות, זה נעשה מכיוון שהוא באמת אוהב לכתוב. העבודה שלו לא הולכת ללא תערובת, קהל הקוראים העיקרי שלו הוא לגיון. הוא השפיע על רבים על סופר שואף בדיוק כיצד לחבר בחוץ, בפנים, כמו גם על גבי הקופסה. הוא הלחין מגדר כמו גם דמויות חזקות בגיל לפני שבסופו של דבר היה נושא קומיקס.

זמנים רעים ספר ראשון: זהב קניבל.

צ’אק דיקסון הפך כעת את כישרונותיו לתחום הרומנים עם המהדורות האחרונות שלו בשדה הפרוזה של תקופות גרועות: זהב קניבל כמו גם זמנים גרועים: גאות אדום בדם.

קהל הליבה של צ’אק לא רק נענה אליו לדרך הפרוזה, הם גייסו מבקרים חדשים להצטרף אליהם. קהל הקומיקס הלא-מסורתי של הקומיקס לקרא גם הוא קם כמו גם למנהרות הנסיעות בזמן שצ’אק הפיק עם סדרת הזמנים המסכנים שלו; סדרה שלוקחת את ריינג’רס לשעבר של צבא ארה”ב כמו גם מדענים לטיול בהרפתקאות שאף אחד אחר לא האמין לנסוע. צ’אק ערבב לחלוטין את ז’אנרים של פעולה, הרפתקאות, אימה, מדע בדיוני, היסטוריה, דרמה, כמו גם רומנטיקה משכנעת, כמו גם סיפק למבקרים חומר בדיוני מנהג בכושר שהם יכולים לבדוק כמו גם ללבוש עם גאווה ו

לאחרונה, צ’אק כמו גם הסתפקתי בכוחות חמושים מוסתרים “נקודה שחורה”, שם מתגלים הצלוחיות בשמיים ולא בקבינט. הוא היה חביב בכדי לקחת קצת פסק זמן מהעבודה שהוא בסופו של דבר יכחיש, כדי לספר לי על נסיעתו מספר הקומיקס המלחין לכתיבת פרוזה. האמנתי שאשתף אתכם בשיחה הזו.

“צ’אק דיקסון – הוא אף פעם לא תחת סעיף.”

BEAU: כאשר מרכיבים פרוזה, נראה שיש ים פתוח להפליג בו עם דיאלוג, פיתוח תווים, כמו גם להגדיר. האם גילית את “הים הפתוח” הזה שחרור או שעדיין הרגשת את מלאכת ההלחנה של ספרי קומיקס שרוצים לשמור על הכלול שלך?

צ’אק דיקסון: זה היה די מפחיד בהתחלה. כלומר, קומיקס זה הקטע שלי, היכולת המוטנטית שלי. בזמן שאני אוהב לקרוא פרוזה נהדרת, זה כקורא. מעולם לא בדקתי באמת כיצד הסופר השיג את מה שהוא השיג. עם זאת בדקתי את הקומיקס כשגדלתי, קראתי כמו גם מחדש את הקריאה מחדש של אותם סיפורים בדיוק המחפשים את המלאכה שמאחוריהם. שפת הקומיקס מתמזגת במוחי.

ואני נהנה מהאלמנט השיתופי של הקומיקס; השמחה לראות מה העפרון עשה כמו גם כל שלב בתהליך. עם פרוזה, אני לבד זמין בצל של ג’ק לונדון כמו גם בדאשיאל האמט. זה מפחיד. עם זאת אני מתחיל ליהנות מ”ים פתוח “כלשונך. אני לא מפחד להפליג ממראה האדמה עכשיו. ובכן, לא מפחד.

BEAU: סדרת הספרים המסכנה שלך, הזהב הקניבלי כמו גם גאות אדום בדם, יש תחושה קולנועית במיוחד כאשר, כקורא, אתה באמת יכול לראות כמו גם להבין את הדמויות, את הסביבה, כמו גם את המחלוקת מבלי להיות שקלו עם הפעלת יתר על כך שכמה מחברים מרגישים שהם חייבים לעשות כדי להילקח כ”סופר אמיתי “. האם אתה מרגיש שהקריירה שלך ככותבת קומיקס שיפרה את הפרוזה שלך לחיבור כדי להפוך אותה כל כך כמו סרט?

צ’אק דיקסון: אני באמת יוצא לקומיקס להיות ממוסד הכתיבה “היד הבלתי נראית”. שמתי את הסיפור מול הכל. כשהגעתי לסגנון היה סגנון ארוך, כיתובים מילוליים כמו גם דיאלוג קשת מלאכותי בו סופרים גברו את שרירי המילים שלהם. העדפתי את ההלחנה של ארצ’י גודווין, מייק ברון או לארי האמה. השתמש רק במילים מספיקות כמו גם לצאת מהשיטה של ​​האמן.

אני מניח שמביא את עבודת הפרוזה שלי. אני לא מסתתר בתיאורי סצנה או במונולוגים פנימיים. אני מגלה לא לחבר את “החלקים שאף אחד לא קורא” כדברי אלמור לאונרד. אתה באמת נדרשרמוס לשחרור כמו גם לאפשר למבקר למלא את הוויזואליות. זה פשוט אמיתי ללכת לאיבוד בתיאורים. עם זאת אני לא ויקטור הוגו אז פחות זה יותר בשבילי.

ביו: תמיד צוינת במחקר המחקר הנרחב שלך בעת חיבור ספרי קומיקס. האם אתה מגלה שפרוזה מוסיפה למחקר מחקר מכיוון שאין לך ציור אמן כמו גם מפרט דברים עבור הקורא?

צ’אק דיקסון: שוב, נתתי למבקר למלא את הפרט. זה באמת לוקח פחות המלצה מעבר להשגת שמות מיקום נכון. אני אוהב בדיוני חוויית פעולה כמו גם אני אגוז אקדח. עם זאת, אפילו נמאס לי לדמעות עם תיאורים אינסופיים של מה הרובה שדמות משתמשת בו. אני חושב שמבקרים אחרים הם אותה שיטה בדיוק כמו גם מבקרים מסוימים שאינם מבינים דבר על כלי נשק. אז אני מאזן את התיאורים שלי בין השניים. האם אתה באמת דרישה להבין באיזה מסגרת עיצוב אקדח נמצא?

אבל אני, בסדרה Times Times, מכריח את עצמי להחזיר את הדמויות שלי אחורה בזמן לתקופות פחות מוכרות כמו גם למקומות ממה שאני בקיא. זה הופך את זה לרענן מבחינתי עם זאת, פירושו יותר קריאה. אני צריך להרים את הרף על עצמי כדי שזה לא ייהיה מעופש. כמו כן, כיף לחלוק את החוויה של מציאת עולם חדש עם הקוראים. אני מציב ספר עתידי במהלך מרד טאיפינג בסין, המלחמה העקובה מדם בהיסטוריה האנושית שרוב המערביים מעולם לא שמעו עליה. זה ייקח שיעורי בית כדי לעשות את זה צדק של אדם.

ביו: אתה איש בית, איש עסקים בנוסף לסופר. האם אתה מפריע לזמנים ספציפיים לחיבור כמו גם אם כן, האם זה השתנה מכיוון שהוספת כל כך הרבה פרוזה ללוח הזמנים הפעיל ביותר שלך?

צ’אק דיקסון: פרוזה הפכה את השגרה הפוכה שלי. אני מבלה יותר זמן בהלחנה עכשיו מתמיד. זה לא מכביד מכיוון שאני אוהב את זה. עם זאת זו חוויה אחרת מכיוון שזו צורה ארוכה. עם קומיקס אני יכול לחבר עד עשרה עמודים ביום אם אני צריך גם לסיפור שהושלם בעוד שבוע. בפרוזה אני צריך לחשוב על זה מחדש. אני לא מהיר בהשוואה לסופרי פרוזה אחרים שמרכיבים ביום את המילה ספירת אני יכול לבצע רק בשבוע נהדר. עם זאת אני מגלה שזה הולך הרבה יותר מהר כשאני קרוב לסוף כל ספר כמו גם ההיבטים השונים שקבעתי משרטטים יחד.

הרומנים שונים גם כן בכך שתוכלו לסיים אותם כמעט בכל מקום. בקומיקס, שכולו אופרה מפוארת כמו גם לא כמו חיים אמיתיים בכלל, אתה דורש את הרגע הזה של Dum Dummm בסוף כל סיפור. אתה יכול לסיים רומנים שלווים כמו גם עדיין להשאיר אנשים מרגישים שהם בדקו משהו כדאי.

זמנים רעים ספר שני: גאות אדומה בדם.

BEAU: נראה כי הערכות לסדרות הזמנים המסכנים שלך תפסו מגוון רחב במיוחד של מבקרים המעדיפים מגוון רחב עוד יותר של טעמים; פעולה, הרפתקאות, היסטוריה, מדע בדיוני, אימה, כמו גם דרמה שטוחה. נגיעה בכל בסיסי הרגש הללו כמו גם ז’אנרים תהיה משימה לחיבור מונומנטלי עבור מרבית הסופרים, ובכל זאת הצלחתם לא רק לעשות זאת, עם זאת יותר מאשר לספק את בסיס המבקרים הרחב הזה. ההערכות הוכיחו כי בנוסף מפה לאוזן המדהימה שהביאה הסדרה. הדאגה שלי היא שכשאתה מרחיב את זה, האם אתה מלחין את זה בעצמך כמו גם את מה שאתה מעוניין בו, או שאתה לוקח את מה שאתה מאמין שהמבקרים רוצים, כמו גם מנסים לגעת בכל הבסיסים?

צ’אק דיקסון: אני מלחין בסיס קהל עם אפשרויות קריאה מוגבלות. כמו אסירים או חבר’ה העובדים במתקן קידוח מרוחק. כשאני מחבר קומיקס אני מצלם ילד בן עשר מראש. כשאני מחבר את הרומנים האלה אני מצלם נהג משאית בודד שקורא על ידי מנורה במונית השינה שלו.

אבל, ברצינות רבה יותר, אני מחבר את מה שאני רוצה לקרוא. בכל הנוגע לביקורות, כשאתה מתקשר לספר שלך זהב קניבל כבר צמצמתי את המבקרים שלי לאלה שהופעלו מראש כדי לחבב את הדברים שלי. אם הייתי קורא לזה שעה חסרת מנוחה של ה- Misbegthent הייתי רואה הרבה יותר ביקורות של כוכבים אחד. רציתי להתקשר לטלפון לזה היה. אף אחד לא הולך לאי של המגלים הפרהיסטוריים המצפים לקוראסאווה.

ביו: לאלה שטרם נסעו בזמן עם הצוות שלך של ריינג’רס לשעבר של צבא ארה”ב כמו גם מדענים בסדרת Times Times, בדיוק איך היית מסביר את מיטב מה שהם חסרים כמו גם את הסיפור שלהם?

צ’אק דיקסון: מדובר בצוות של ריינג’רס לשעבר-זרועות שנשכרו לחזור לנבדה הפרהיסטורית כדי להציל צוות של מדענים שהיו הראשונים שנסעו עם מחולל שדה ניסיוני. האגג’דס נתקלים במבצעים גדולים של הפתעות מגעילות שכל המחקר שלהם לא הודיע ​​להם כמו שהם דרישים למישהו לשלוף את התחת שלהם משם. זה עומד בסגנון שלי שאתה הרבה יותר טוב שלא תניח הנחות בחיים מכיוון שלחיים תמיד יש תוכניות אחרות. עם זאת זו פעולה עקובה מדם נגד סיכויים בלתי אפשריים. כמו גם יש קניבלים כמו גם זהב. למין, אתה חהיש לקנות לסרט ההמשך.

ביו: כקורא מורעב לכל החיים, איזה סופרי פרוזה קפדניים השפיעו עליך ביותר?

“פארגו מאת ג’ון בנטן”

צ’אק דיקסון: כמו כן ארורים רבים. המוקדם ביותר היה אדגר רייס בורוז. הבחור הזה עשוי לחבר פעולה כמו אף אחד אחר. אפילו גור וידאל הסכים איתי על זה. בן האס, כשהוא חיבר את המערבונים כג’ון בנטן, הוא אחר. אני מבין שאתה מעריץ ענק כמו גם הכיר לי את ספרי פארגו על ידו. בחור אחד נוסף שעשוי לחבר את הסרת הפעולה המשכנעת. דונלד ווסטלייק הוא אחד נוסף שחובר תחת שמו שלו או בתור ריצ’רד סטארק. כמו כן אני מעריץ סופר בדיוני היסטורי בשם אלפרד דוגן שהלחין בעיקר על תקופות עתיקות כמו גם מימי הביניים. קורמק מקארתי, ג’ורג ‘מקדונלד פרייזר, פ. ג. וודהאוס, כמו גם פרדריק פוהל הם גם מועדפים.

אבל כשמרחבים עיסת טהורה, צ’ארלס ווייטינג הוא הבחור שאני זוכר. הוא הלחין עומס של מקוריים בכריכה רכה בבריטניה כמו גם המון בדוי. החפצים שלו היו נבלים כמו גם עקובים מדם כמו לעזאזל, כמו שהוא מעולם לא נתן לעובדות היסטוריות להיכנס לשיטה של ​​חוט קורע. כשההיסטוריה המוחזקת האנאלית חובבת בי מתחילה לרדת את הסיפור, אני מאמין על לבנה כמו גם לחרוש.

ביו: אם ליהוק את הצוות כמו גם תומך בדמויות של סדרת Times Poor Times כסרט או תוכנית טלוויזיה, מי היית משחק את החלקים של דוויין רואנבאך כמו גם את הקבוצה?

צ’אק דיקסון: במוחי, לוקאס בלאק צריך לשחק את ההובלה או אולי לשחק את המונד. הוא לא כל כך מפורסם עם זאת הוא אותנטי בדרך של סטיב מקווין. השאר יהיו אצווה של שחקנים צעירים יותר. החבר’ה האלה הם עירק כמו גם הווטרינרים באפגניסטן. הם הופכים לשלושים או קצת נגמרו. בעיקרון, עם זאת, כל שיא לבואוף.

BEAU: בספר הראשון, תקופות גרועות: זהב קניבל, האם יש סיבה ספציפית שהחלטת להגדיר את החוויה בנבדה הפרהיסטורית, כמו גם לא תפאורה מובנת יותר או מנוצלת יותר?

צ’אק דיקסון: לא רציתי לדרוך קרקע מוכרת. רציתי לקחת את המבקר למיקום שמעולם לא היו, כך שהם עשויים לדמיין חזותיים טריים. אם הייתי צריך לחזור אל אלמו או לקרב התרמופיליה, אני נלחם נגד רעיונות שהוגדרו מראש על איך היו התקופות האלה. בספר השני רציתי שזה יהיה הרפתקה של פיראטים. עם זאת הנחתי את זה לאגאי העתיק עם שודדי הפיניקה. לא יו-הו-הו או דברים ראשוניים ספרדיים. ככל שאני אוהב את התקופה ההיא בשנות ה- 1600, רציתי ללכת למקום פחות נחקיר.

אני גם, כמו גם זהו החלק האנאלי-ראשי שלי, מיקומים נדרשים שבהם צוות השחקנים עשוי להעלות על הדעת את מחולל השדה הלא חוקי ביותר שלהם. ראה, הסיפורים שלי עוסקים בנסיעות בזמן. אתה נכנס לצינור טאובר בפיטסבורג, אתה עדיין תהיה בפבורג כשאתה יוצא מהקצה השני גם אם יש T-Rex שמחכה לך שם.

BEAU: כמתנת פרידה, אנא תן למבקרים שלנו להבין היכן הם עשויים לגלות את סדרות הזמנים המסכנים שלך כדי שיוכלו להציב את שעוניהם להרפתקה.

צ’אק דיקסון: אמזון, מותק! שני הספרים מוצעים ב- Kindle כמו גם בכריכה רכה מסחרית כאן.

בשלב זה היה טייס המסוק השחור שזמן לצ’אק לטפס על הסיפון. מכסה המנוע הוחזר מעל ראשי כמו גם לי הובלת ההעברה שתחזיר אותי לכביש העפר בו נפלתי מלכתחילה. ממש לפני שהמסוק המריא, אני יכול לשמוע לי את צ’אק סטייט, “אתה צריך להאמין להשתמש במכסה המנוע הזה כל הזמן, זה נראה לך נהדר … עבור כולנו.”

האמיגו שלך,

ביו סמית ‘

חוות האגרוף המעופפת

www.flesingfistranch.com